יום שלישי, 3 במאי 2011

יש חיים במוזיאון.

מי שחשב/ה שהמוזיאון הוא בית נכאת, מקום בו העתיקות שוהות בשקט, לא היה אתמול במוזיאון של ויקטוריה ואלברט.
הפריעו שם לעתיקים האלה להמשיך ולבהות בשקט.
חבורה של בנות רעשניות החליטה להקים אותם לתחיה ולנסות להפיח בהם רוח חיים....

יצאנו לדרך בהליכה רגלית, בדרך יוצא לנו לעבור דרך כנסיית וסטמינסטר, אבל רגע, מה קורה פה? מהי ההתקהלות הזו? יש משהו חדש שלא ידענו עליו? כשאנחנו מתקרבים אנחנו רואים שזה פ ש ו ט תור  ע נ ק!! אנשים הם מטורפים, בעיקר בלונדון, תן להם לראות תור ומיד הם ירוצו ויעמדו האחרונים ויחכו....הם מתים על תורים!.
קשה להאמין, לכן אני מצרפת תמונות.





תגידו לי בעצמכן/ם, מה יש לראות שם שלא היה שם גם אתמול ולא יהיה מחר? אני יודעת, אתן/ם תגידו שנשארו שם שאריות הזוהר ושרידי ההדר של היפים והנוצצים, מהשבוע שעבר, מפוזרים על הריצפה, ומריח באויר, מה שנכון, אולי גם השאירו שם את העצים שבעציצים הגדולים, אבל בשביל זה לאבד יום שלם בחיים? הרי אלה שעומדים באמצע התור יחכו לפחות 7 שעות, ומה עם אלה שבסוף התור???
נדנו בראשנו, והמשכנו ללכת, עברנו בבלגרביה, שכונה מקסימה, לאלפיונים העליונים בלבד, אבל תמיד יפה לראות  אנשים יפים וצעירים, מכוניות מפוארות ומטופחות ובתי קפה מצוייצים וחמודים.  



הדרך ממשיכה וכבר אנחנו במוזיאון אלברט וויקטוריה. התערוכה נושאת את השם "פולחן היופי, התנועה האסתטית 1860 – 1900".
תערוכה ענקית, מעניינת עם הרבה יופי, לפי השם המחייב. זוהי תנועה שחרטה על דיגלה להראות רק דברים יפים, לא עניין אותן שום דבר אחר, לא אידיאולוגיה, לא נושאים חברתיים, לא אוונגרד, אלא יופי. וזה מה שרואים.
מרוב שזה יפה, זה  גולש לעיתים קרובות לקיטש, אבל מה איכפת לנו...
מה שהדאיג אותי היה הקור והחושך, מרוב שדואגים לשמור על החפצים, רהיטים, בדים, תכשיטים, בגדים וכו, חושבים עליהם ומקפיאים אותנו, הצופים, וגם מחשיכים את החדר כדי לא לסנוור את עיניהן של היפיפיות שמוצגות בציורים...
ואז את מי פגשתי?? לא תאמינו, הרי לא יתכן שנלך לאיזשהו מקום פה ולא ניפגוש מכר ותיק, ובכן, פגשתי את המרצה שלי שלימדה אותי לפני 40 שנה את הקורס הזה בדיוק של התקופה המודרנית. האין זה צירוף מקרים מלהיב? איילת שפר ובעלה שבאו לכנס בלונדון, ומי היה לצידם אם לא חיה פרנקל ובעלה, אמנון, עמיתתי להוראה בויצו למעלה משלושים שנה. ההתרגשות היתה עזה.. אמנון, בעלה של חיה גם לימד את בועז קורס בטכניון כי הוא גאוגרף עירוני, בקיצור, מכל הזויות  היתה היכרות.
התמונה קצת חשוכה, הרי אסור להשתמש בפלאש..


מי מכם שרוצה להגיע לתערוכה, היא פתוחה עד אמצע יולי!! הקדימו את הזמנותיכן/ם!
ואז בדרך הביתה ראינו עוד שאריות מהמוזמנים לחתונה...

ובבית, לסיום ראיתי שקיעה יפה, יפה!


לילה טוב!!

2 תגובות:

ב- 3 במאי 2011 בשעה 22:39 , Blogger Neomig ציין...

תענוג- תמשיכי ככה!
יללה אני מוכרחה גם לעשות משהו לא רק להנות.
נעמי

 
ב- 5 במאי 2011 בשעה 14:54 , Blogger Unknown ציין...

שלום אלינור!
שמחתי לשמוע שבחרת לשתף את כולנו בחוויות המרתקות שלך מלונדון המעניינת.
אהבתי מאוד את הקטעים שנכתבו עד כה, והתמונות המצורפות ממש גורמות להרגיש שאנחנו יחד איתך, מתהלכים ברחובות העיר הגדולה.
ממתין בקוצר רוח לקטע הבא שיפורסם.
שרון זלינגר

 

הוסף רשומת תגובה

הירשם תגובות לפרסום [Atom]

<< דף הבית