טיול של שבת בנוף (וגם קצת אמנות)

Chipping Barnet  ו- Monken Hadley

לקוראות/ים שלום 

היום נטייל באחד מאזורי האחו הקרובים ללונדון מאד, זהו איזור הנמצא בצפון מזרח לונדון ומגיעים אליו ברכת התחתית. יורדים בתחנה האחרונה של קו ה- Northern.(עד כה, כמעט כמו בספר של דני קרמן, "שעה מלונדון"). אך מעתה נשנה  ונעשה משהו אחר.

יצאנו עם אנמארי ויוסי בשעת בוקר לא כל כך מוקדמת, השמים היו קצת אפורים והרוח נשבה די בחדות, אולם, לא ויתרנו.  הגענו לעיירה ממנה התחלנו לרדת לאחו.

האביב בעיצומו עכשו כאן והירוק עכשו ירוק מאד.. שופע המוני גוונים שונים ועשירים.

 למראה המשעולים והעצים הנאוים והיפים נכנסתי לאוירה של תולדות האמנות והרגשתי מוקפת בעשרות ציורי נוף שתארו נוף מהסוג הזה.

לכן, החלטתי הפעם לערוך לכן/ם פוסט מסוג קצת שונה, במקום רק לתאר את המסלול ולהוסיף צילומים שימחישו את יפי המקום, אוסיף ציורים של גדולי האמנים שהמצלמה לא היתה זמינה עבורם ולכן הם ציירו את הנופים הללו. ותוכלו לעשות השוואה....

לא אכתוב את שמות הציירים כדי לא לייגע,  ואני מקווה שזה יזרום.

הנופים כה משרים שלווה ונועם ומרגיעים את הנפש,  לצבע הירוק יש במיוחד השפעה מרגיעה, וכשנמצאים כל כולנו בתוך יער עם עצים גבוהים, כששומעים את רשרוש העלים ואת ציוץ הציפורים נכנסים לאוירה אחרת לגמרי מחיי היומיום הסואנים. (עוד מעט אספר לכן/ם על מועדון ג'ז בו ביקרנו אמש והתופים שם קרעו את האזניים).

ציירים שתארו את הנופים האלה היו מלאי התפעלות מהטבע ורצו להביע את הערצתם. זו היתה תקופה שהתנערה מהדת ששלטה אז ללא מיצרים על האדם וחלק מההתלהבות היה לראות בטבע גורם עצמאי, כמעט דתי, עם כוחות משלו ועוצמה אדירה (כמו שאנחנו גם חווים בימינו אלה) והאמנים רצו להביע את הערצתם בכלים שלהם,  מי באמנות הפלסטית ומי בספרות, שירה או מוזיקה. לזרם קראו "רומנטיציזם" והוא השפיע מאד על המאה התשע עשרה וממשיך להשפיע עד ימינו אלה.

היו כאלה שהגיעו למקומות מאד מאתגרים ותארו נופי קדומים, או לועי הרי געש או רעידות אדמה ושאר תופעות טבע סוערות, אך היו גם כאלה שרצו לתאר את הנוף הרגוע, הקרוב, המביע שלמות והרמוניה. אני בוחרת היום באלה, כי במקום כזה הייתי.

ירדנו בגיא ועלינו במשעול,

וגם פגשנו חתול.

עברנו ליד עץ עבות

ונזכרתי בציור מפורסם שמזכיר אותו

ואז הגענו לגדר, 

והגדר כל כך הזכירה לי גדר אחרת.

והנה, אנחנו כבר מגיעים לקבוצה של "האחווה הפרה-רפאליטית", אסכולה באנגליה בשלהי המאה התשע עשרה שהאמינה בחיבור בין ספרות, אמנות והתייחסה  לפרטי הציור כמביעים סימליות רבה,  לכל פריט  בציור היתה סמליות. (בנוסף, היו עוד עקרונות לתנועה, אך, לא הפעם....) פה לפנינו אנו רואים אביר  שנפרד מאהובתו, הגדר מסמלת את הניתוק שיהיה ביניהם כשיצטרך לצאת למסע ארוך והם מבטיחים איש לרעהו אמונים.

עוד גדר יפה ראינו בדרך

מכוסה בעלי קיסוס מטפסים ומיד נזכרתי באהבתם של הפרה-רפאליתים (ד.א. השם נובע משמו של הצייר בן תקופת הרנסנס, רפאל, שאמנים אלה העריצו את קודמיו, כלומר את התקופה שקדמה לו, ומכאן שמם פרה= לפני, רפאל) לקיסוס שסימל עבורם את הנצחיות, אלמוות, ונתן תקווה לגאולה. הם הוסיפו את הקיסוס להמון ציורים שלהם, בעצם אולי שמה של "ליגת הקיסוס" (ivy league e ) נובע מזה ? אחד מהציורים היותר מפורסמים שלהם ושמו "השבועה שהופרה" מספרת על בחורה ענוגה, כמו שאתן/ם יכולים לראות, שארוסה ביטל את האירוסין איתה, היא עומדת ,כולה דואבת בגן, שגם הוא עמוס סמלים, הגן בעצמו, סימל את התגלמות גופה של האישה,  ראשי בתיבות של הבחור חרוטים על הגדר, הקיסוס מראה על תקוותה שנכזבה, והפרחים שמסביב שהיו צריכים לפרוח- נבולים, מרוב צער ואכזבה.

ותראו את הפרט של היד עם התחרה

יפה?

המשכנו, והגענו לבריכה קטנה מוקפת בפרחים

וחשבתי על הציור ששמו "אופליה", כן, אהובתו של המלט שהתאבדה במי הנהר.

אי אפשר לברוח מההקשרים, האמנים אז, היו מטיילים הרבה בטבע, זה היה בתקופת המהפכה התעשייתית והעיר הפכה למקום סואן עם הרבה עשן ולכלוך והם חיפשו את השקט והטוהר שחשבו שישנו בטבע.

וככה המשכנו בדרך עם תרמילנו עמוס בציורים וצילומים.

כשלפתע, עבר ענן כהה והעיב על שמחתנו, אך מיד מצאנו ציור מתאים והצל שמעלינו נעלם

ושוב יצאה השמש הרכה והמלטפת..

זהו להפעם, הבטחתי לספר על מועדון הג'ז עם הזמרת המצחיקה, אך צריך להשאיר משהו לפעם הבאה, לא?

אז, חזרנו הביתה, שוב באותה הדרך,

עייפים, אך מרוצים הגענו לביתינו.

להתראות בפעם הבאה!