תערוכת צילומים שונה ומעניינת של אנני לייבוביץ'

http://www.nrg.co.il/online/47/ART1/944/965.html
ברחוב קטן ויפה במייפייר, איזור של גלריות, ישנה גלריה יפה ושמה  HAMILTON' S
ובה מתקיימת תערוכה מעניינת מאד, של הצלמת  המפורסמת מאד אנני לייבוביץ'.
http://uk.search-results.com/fr?q=annie+leibovitz+gallery&desturi=http%3A%2F%2Fwww.aerofilms.cz%2Ffilmy%2F111-Annie-Leibovitz-Zivot-objektivem%2F&initialURL=http%
התערוכה נקראית "עליה לרגל". זוהי תערוכת חיפוש,אומרת לייבוביץ' על התערוכה. הרעיון היה ללכת לסיור, לחפש דבר מה.
הצילומים התחילו בעזרת מצלמה דיגיטלית קטנה. זו הפעם הראשונה שלייבוביץ' מציגה תערוכת צילומים דיגיטליים.
הצילומים היו בתחילה ללא אג'נדה מוגדרת, פרט לזה שכולם צולמו על ידה כשהיא הרגישה צורך לצלם.
אבל כשהתאסף גוף של עבודות, היא הכינה לעצמה רשימה של מקומות אליהם רצתה להגיע ושבהם רצתה לבקר.



"ג'ורג'יה אוקיף (הציירת)http://www1.amalnet.k12.il/sites/Mifgashim/Pages/georgiaokiff.aspx  היתה עבורי דמות ענקית, מעורפלת כאמן. ביקרתי בסטודיו שלה בניו מקסיקו והתחלתי לבכות. משהו היכה בי בדרך בה היא חיה. הקוים החסכוניים שלה, כל דבר מסביב העיד על חסכנות ודלות, וזו תזכורת לכולנו שאיננו זקוקים להרבה. היא חיה חיים פשוטים, עבדה כל יום, גידלה ירקות בגן, אכלה היטב. היא היתה אמיתית.

זהו שלד של נחש פעמונים בסטודיו של אוקיף. היא היתה מטיילת כל יום בסביבות ביתה, שנמצא כידוע במדבר, אוספת אבנים וסלעים ומביאה אותם לגינתה. בטיולים גם היתה הורגת נחשים והיתה מפחידה את אורחיה עם נחשים שהיתה שולפת ממגירות אצלה.
יתר המקומות אליהם הגיעה הם נקודות ציון שפשוט משכו אותה. היא בחרה את האובייקטים שפוט, כי מצאו חן בעיניה או דיברו אליה.
למרות שבדרך כלל היא צלמת פורטרטים, אין אף דמות אדם בפרוייקט הזה שערך שנתיים.
לאט, לאט, במהלך הצילומים, היא עברה לצלם במצלמות גדולות יותר ומשוכללות יותר, בחצובה וגם הוסיפה אסיסטנט.
אבל, הנושאים נשארו אישיים.
הצילומים לעיתים מסוגננים, כמו ההר האדום ליד אוקיף, שלמעשה אינו גבוה במיוחד, אך נראה מרשים מאד בזכות הטקסטורה המגוונת שבו.

או מופשטים כמעט, או לעיתים סתם מראות טבע כמו במפלי הניאגרה, חדרי שינה ואובייקטים מיוחדים, שלצערי לא יכולתי להביא כאן, כי אי אפשר היה לצלם בתערוכה ונאלצתי להשתמש רק בחומרים מהאינטרנט, כמו הכפפות והצילינדר שאברהם לינקולן חבש בליל הרצחו, המוסך של פיט סיגר, המצפן של לואיס וקלרק שנמצא במוזיאון הסמיתסוניאן בוושינגטוןדף מתוך ספר עם עלים מיובשים של צמח שדרוין הביא ממסעותיו שנמצא במוזיאון הטבע בלונדון וכו.
הכל מעניין.


מחירים?
פורמט קטן של צילום מתחיל ב: 9,500 דולר
פורמט גדול של צילום מתחיל ב:16,000 דולר.
לרשותכם.
הרי הצילומים מוצגים בגלריה פרטית, מסחרית.

זהו שלד של יונה, מהאוסף של דרווין במוזיאון הטבע בטרינג, אנגליה

האופנוע של אלביס, הארלי דייוידסון 1957, נמצא בגרייסלנד, ממפיס, טנסי

מטרת ה"לב" של אני אוקלי,אחד מהפעלולים הכי מוצלחים של אני אוקלי היה לירות דרך מרכזו של לב קטן שהיה על כרטיס ברכה, ממרחק של 40 רגל. גודלו של הכרטיס הוא 1.3X1. הכרטיס נמצא באוסף פרטי בלוס אנג'לס.

מפלי הניאגרה, שם החל כל המסע. היא נסעה לשם עם שלוש בנותיה הקטנטנות (היא בת 62 היום, והבנות בנות 4 ושנתיים)
וכשהגעיו לשם, ראתה שהבנות המומות מהמראה, ואז גמלה בה ההחלטה לחפש דברים מעניינים ולצלם אותם.

החולצה של אמילי דיקנסון, בבית אחיה, אמהרסט, מסצ'וסטס. הפער בין החולצה הלבנה, הצנועה והפשוטה הזו לבין רוב מושאי צילומיה של לייבוביץ' שהיו אייקונים של אופנה ושל זוהר הוליוודי שמצטלמים במיטב מחלצות האופנה- פשוט ענק!

חדר השינה של וירג'יניה וולף, אנגליה

המיטה של פרוייד, במוזיאון פרוייד בלונדון.

חדר החושך של הצלם אנסלם אדמס.

מחסן האביזרים של להקת מרתה גרהם

http://www.usatoday.com/video/news/annie-leibovitzs-personal-pilgrimage/1288497411001
זהו קטע וידאו קצר שנערך איתה לכבוד התערוכה.
היא מתארת את מסע ה"צליינות" והעליה לרגל שלה למוזיאון של מריון אנדרסן, הזמרת האפרו/אמריקנית הדגולה, כשעדיין קראו להם כושים.


 "אנני" ליבוביץ' (באנגלית:  "Annie" Leibovitz; נולדה ב- 2 באוקטובר 1949. היא צלמת פורטרטים אמריקאית ממוצא יהודי המתגוררת בניו יורק, אשר סגנונה האומנותי מאופיין בשיתוף פעולה קרוב בין הצלם ובין המצולם.

היא השלישית מבין שישה ילדים. אמהּ, מרלין ליבוביץ', הייתה מורה למחול מודרני ואביה, סאם ליבוביץ', היה לויטננט קולונל בחיל האוויר האמריקני. המשפחה שינתה את מקום המגורים לעתים קרובות בשל עבודתו של האב, וליבוביץ' צילמה את התמונה הראשונה שלה כאשר הוצב לשירות בפיליפינים במהלך מלחמת וייטנאם. ‏‏

כאשר למדה בבית ספר תיכון החלה להתעניין באומנות והחלה לכתוב ולנגן. היא נרשמה למוסד לאומנויות בסן פרנסיסקו שם למדה ציור. והמשיכה לצלם גם תוך כדי שהיא עובדת בעבודות מזדמנות, בהן אף עבדה בין היתר כמתנדבת בקיבוץ עמיר שבגליל העליון למשך כמה חודשים בשנת 1969.

ליבוביץ' העידה שבמהלך לימודיה בסן פרנסיסקו היא הושפעה רבות מהצלמים רוברט פרנק ואנרי קרטייה ברסון: "סגנונם של רפורטז'ה אישית - שנלקחה בצורהגרפית, הייתה דבר שהתאמצנו להשתוות אליו..."למרות שעיקר צילומיה הם דיוקנאות של ידוענים, היא אמרה שאיננה אוהבת את המילה: "תמיד התעניינתי יותר במה שהם עושים ומי הם, ואני מקווה שעבודתי משקפת זאת". ליבוביץ' אמרה שהיא מנסה לתפוס חלק מהאיות של האובייקט בכל תמונה.
היא החלה לעבוד כצלמת מערכת במגזין רולינג סטון שהיה אז בחיתוליו. שלוש שנים לאחר מכן היא מונתה לצלמת הראשית של המגזין, 

התמונה הראשונה שצילמה היתה דיוקן של ג'ון לנון המזוקן, חודשים ספורים לאחר פירוק הביטלס, ששובצה בשער המגזין. ב-1973, כשהיתה בת 24, נהפכה ליבוביץ לצלמת הראשית של המגזין, תפקיד שאותו מילאה עשר שנים. במשך שנותיה ב"רולינג סטון" צילמה ליבוביץ עשרות מוסיקאים, שביניהם בוב דילן, פטי סמית, בוב מארלי והרולינג סטונס, בתמונות שעיצבו במידה רבה את חזותו של המגזין.

ב- 8 בדצמבר 1980 צילמה ליבוביץ' את ג'ון לנון, והבטיחה לו שהוא יופיע על שער המגזין. ‏‏בתחילה ניסתה ליבוביץ' לצלם תמונה של לנון לבדו, כפי שהתבקשה על די הרולינג סטון, אך לנון התעקש שאשתו יוקו אונו תופיע לצידו על שער המגזין. ליבוביץ' ניסתה לצלם תמונת נשיקה הזהה לזו שמופיעה על עטיפת אלבומם "Double Fantasy" משנת 1980, תמונה שמאוד אהבה. היא ביקשה מג'ון להתפשט ולהתכרבל לצידה של יוקו. על התמונה אמרה ליבוביץ':

	מה שמעניין זה שהיא אמרה שהיא מתכוונת להוריד את החלק העליון שלבשה, ואני אמרתי לה: "תשאירי את הכל עלייך" - ולא תכננתי מראש כלל כיצד תיראה התמונה, ואז לפתע הוא התכרבל לצידה. זה היה מאוד מאוד חזק. לא יכולת שלא להבחין שהיא קרה אליו, וזה היה נראה כאילו הוא דבוק אליה. אני חושבת שזה היה מדהים להביט בפולארויד הראשון וששניהם היו מאוד נרגשים. ג'ון אמר: "תפסת את מערכת היחסים שלנו במדויק. תבטיחי לי שזה יהיה על השער". הבטתי לו בעיניים ולחצנו על זה יד.

עבודותיה של ליבוביץ ב"רולינג סטון" הקנו לה שם של צלמת אמינה, והפכו אותה לאחד מהשמות הידועים בעולם הצילום. הדיוקנות שצילמה היו מיוחדים ופורצי דרך בזמנם, בשל תשומת הלב שנתנה לכל פרט אצל מצולמיה. במקום להנציח את מושאי הצילום שלה בתצלומי ראש פשוטים, העדיפה ליבוביץ לצלם את הכוכבים על רקע תפאורה הלקוחה מחייהם האישיים. ליבוביץ ידועה כבעלת רעיונות נועזים, וכצלמת שמצולמיה אינם חוששים לשתף עמה פעולה ולחשוף את עצמם כפי שלא עשו בעבר.

לאחר שצילמה את גדולי המוסיקאים ב"רולינג סטון", החליטה ליבוביץ לעזוב אותו. ב-1983 היא עברה למגזין "ואניטי פייר", ליבוביץ'  הוציאה עשרות ספרי צילום וזכתה בפרסים רבים על עבודתה וצילומיה, והציגה תערוכות ברחבי העולם. היא ידועה בנוסף בשל צילומיה של נשים מוכות והיא צילמה פורטרטים גם באזורי מלחמה כגון סרייבו, בוסניה והרצגובינה ורואנדה.

באותה תקופה החלה ליבוביץ לעבוד בתחום הפרסום, וצילמה בין השאר את מסע הפרסום של אמריקן אקספרס, שבזכותו גרפה פרסים רבים בתחומי הצילום והפרסום.על אף כי נדמה שליבוביץ, שזכתה לאינספור מחוות ותערוכות והוציאה ספרי תצלומים רבים, נמצאת במרכז הקונצנזוס האמריקאי, היא לא הצליחה לחמוק מביקורת. בעוד שסלבריטאים רבים מהללים ומשבחים את עבודותיה, מבקרי אמנות מתלהבים מהן קצת פחות. 
ויקי גולדברג, מבקרת הצילום של "ניו יורק טיימס", טענה כי התצלומים של ליבוביץ - ובמיוחד אלה המכוונים אל הקהל הרחב שבהם מצולמים כוכבים (בט מידלר מוקפת בוורדים בזמן שכיכבה בסרט "רוז", חברי הצמד "האחים בלוז" כשפניהם צבועים כחול) - לא משקפים תובנות ואינם מספרים סיפור, ואף אמרה כי הם בדיחה. גולדברג לא מתלהבת מתרבות הסלבריטאים שאותה מתעדת ליבוביץ ומסייעת להפיץ באמצעות תצלומיה. "היא מסמלת את פסגת 'תרבות התדמית' המקובעת בסלבריטאיות", אומרת גולדברג. "היא ענתה על דרישות תרבות זו וסייעה בהפצתה - והיא עשתה את זה נהדר - אבל בסופו של דבר, זאת תרבות עלובה למדי".

על אף שליבוביץ נהנית לחשוף את מושאי הצילום שלה, היא שמרה באדיקות על פרטיותה שלה. היא מעולם לא נישאה. בשלהי שנות ה-80 פגשה ליבוביץ את הסופרת עטורת הפרסים סוזן זונטאג, שהיתה מבוגרת ממנה ב-16 שנה, כשצילמה אותה לרגל צאת אחד מספריה. השתיים נהפכו עד מהרה לזוג, אך מעולם לא תיארו את עצמן כזוג בפומבי. כשהיתה בת 51 ילדה את בתה הבכורה שרה, ושלוש שנים מאוחר יותר ילדה תאומות בעזרת אם פונדקאית.

במשך השנים שבהן עבדה ב"וואניטי פייר" נהפכו משימות הצילום שלה למורכבות וליקרות כמעט כמו צילומי סרטים. חודש אחר חודש, זה נהיה מורכב יותר ויותר. הדרישות שלה גדלו. אש, גשם, מטוסים, מכוניות, חיות קרקס - כל מה שהיא ביקשה היא קיבלה.

ב-1988 רכשה ליבוביץ דירת פנטהאוס בקומפלקס לונדון טראס בצ'לסי בניו יורק, וממרפסתה היתה יכולה לראות את הפנטהאוס של בת זוגה, הסופרת וחוקרת התרבות סוזאן זונטאג, שמוקם באותו קומפלקס. בה בעת, היא החזיקה בסטודיו ובמחסן בצ'לסי, שבהם צילמה רבים מהדיוקנות המפורסמים שלה. שותף עסקי קרוב, שביקש לא להזדהות, אמר שליבוביץ לא הקפידה לנהל רישום של הוצאות הסטודיו ולחייב בהתאם את לקוחותיה. בספר שפירסמה ב-2008 הודתה ליבוביץ: "היה לנו יותר מדי ציוד, הדברים יצאו משליטה".

בפברואר 2009 לקחה ליבוביץ' הלוואה על סך 15 מיליון דולר בשל חובות אליהם נקלעה.‏היא נאלצה לתת כערבון לא רק כמה מבתיה, אלא גם את זכויות היוצרים על כל התמונות שלה.‏ ביולי 2009 הוגשה נגדה תביעה מאת החברה הכלכלית "Art Capital Group" על סך 24 מיליון דולר כנגד פרעון החובות.שתי כתבות שפורסמו בניו יורק טיימס ניסו להתחקות אחר הסיבות שהביאו את הצלמת המצליחה, אשר שווי הארכיון שלה נאמד בכ-50 מיליון דולר, לשקוע בחובות כלכליים כבדים. בכתבה צויין כי הסיבות העיקריות הן "היסטוריה ארוכה של התנהלות עסקית מאוד לא זהירה, אך בעיקר שורה של סוגיות אישיות מהתקופה האחרונה - מותם של אביה ואמה, של בת זוגה, ומנגד הבאתם של שני ילדים לעולם והשיפוץ הנרחב והשנוי במחלוקת של שניים מהנכסים שלה בגריניץ' וילג'". בספטמבר 2009 פרסמה סוכנות הידיעות AP כתבה ובה צוטטו אנשי משפט שאמרו כי הגשת בקשה לפשיטת רגל תהייה האופצייה הטובה ביותר בשביל ליבוביץ' על מנת להסדיר את החובות שלה מול הנושים.‏ ב-11 בספטמבר הודיעה קבוצת "Art Capital Group" כי היא מושכת את התביעה ומאריכה את האפשרות שלה להחזיר את ההלוואה, כאשר במסגרת הסכם זכויות היוצרים על תצלומיה, הנכסים שלה ישארו בחזקתה.

אנני לייבוביץ' ליד אחד מצילומיה המפורסמים ביותר, היא הצליחה לשכנע את דמי מור שהיתה בהריון מתקדם להצטלם לשער המגזין "וניטי פייר" ועשתה היסטוריה.

וכמה מהצילומים המפורסמים הנוספים שלה :

מריל סטריפ

בוב דילן

וופי גולדברג

ניקול קידמן

סטינג, עומד ערופם על רגל אחת, מכוסה בוץ, 

ארנולד שוורצנגר באיידהו.

ברוס ספרינגסטין 1984,

מיכאל ברישניקוב, 1990.


וכמה מתמונות הקמפיין הענק שעשתה עבור לואי ויטון.
איך היא הצליחה לגייס את כל האנשים האלה להציג עבור פרסומת?

גורבצ'וב עם התיק

אנג'לינה ג'ולי עם התיק, איזה רקע היא מצאה..

קתרין דנב

האסטרונאוטים שהגיעו לירח, איך הם הסכימו להתבזות ככה?
תגדילו את הצילום וקראו את הטקסט, אין גבול לקיטש..

בונו ו..(לא זוכרת), סליחה

קופולה וביתו, העיקר, התיקים בצד...

שון קונרי, (לפי דעתי בדמותו של ארנסט המינגווי, לא?)

וזוהי, בת זוגה הנהדרת, סוזן סונטג, שלצערנו, נפטרה לפני מספר שנים.
ולסיום,

אנני לייבוביץ' בזמן מסעות העליה לרגל שלה עם הטנדר בו נסעה ברחבי ארה"ב ואנגליה.


איזו דמות, מה?