קונצרט / פיקניק השנה

   הופעת השנה של טום ג'ונס בפיקניק קונצרט בקנווד.

אז זהו, חזרנו.

גשם קידם את פנינו! לונדון לא מכזיבה..

מה שאספר היום הוא אודות חויה  ע נ ק י ת!! שעברנו. חזרנו לנעורינו והיה ממש כיף גדול.

מעשה שהיה כך היה...

בדרכנו ברכבת התחתית, קלטה עינינו פרסומת להופעות שתערכנה במהלך הקיץ בפארק של ארמון קנווד בהמסטד Kenwood , Hampstead)), שם נערכים במשך כל הקיץ קונצרטי-פיקניק על הדשא הענק שמשתרע שם בינות לעצים.

הפעם נפתחים אירועי הקיץ בהופעה של טום ג'ונס. נדלקנו!...

אפשר להביא סלי פיקניק, שתיה , אלכוהול, אך אסור להכניס כסאות או להבעיר אש. קנינו כרטיסים באינטרנט לנו וליענקלה, נעמי, אן מארי ויוסי וחכינו להגעתו של הערב הגדול.

בתחזית מזג האויר נאמר שלאורך כל היום תזרח השמש אך עם ערב יהיו "טלאים" של גשם. (patches). טוב, באמת כל היום היה ממש נעים ויפה, אבל, לקחתי מטריות ליתר בטחון.

הכנו סנדויצ'ים, לקחנו בקבוק יין ובירה, אן מארי הכינה סלט כרוב, אז לקחנו גם אותו, גם שמיכה וקווינו לטוב. האנגלים מסודרים, אז גם כתבו איך בדיוק להגיע, המליצו על תחבורה ציבורית, וסידרו הסעות, "שאטלים" משתי תחנות של הרכבת התחתית. מסודרים, או לא? גידי אומר שהכל בזכות משחקי הכדורגל שלשם באים אלפי בני אדם וצריך לדאוג להבאה ופינוי מהירים שלהם. אני מצדיעה לסדר ולארגון הזה!!

איך שהגענו לתחנת "גולדרס גרין" כבר עמד אוטובוס במקום ואנשים עם סלי פיקניק ותרמילים עלו בסדר מופתי.

באוטובוס היתה הרגשה של נסיעה לטיול מאורגן.. הדרך היתה יפה ועברה בינות לחוילות יפות שנחו בין עצים ירוקים ודשאים מטופחים, שכונות מלבבות..

האנשים היו מצוידים במצב רוח טוב, והיו כבר לא מעטים שהריחו עליהם שהם כבר תדלקו לפני  זה כהוגן.. (כמו שגידי קורא לזה).

אחרי נסיעה של כרבע שעה הגענו לכניסה. ואז זה קרה!! גשם זרזיפי דק החל לרדת, מצב הרוח שקע מידי ומטריות נפתחו והתרוממו אל על..

אוי, מה יהיה? איך יהיה? האנשים הלכו בשביל ואנחנו איתם והגענו לדשא הענק שנראה כמו תאטרון טבעי במורד גבעה, כשבתחתית נמצאת קונכיה ענקית, כמו ב"גן האם" רק פי 3 יותר גדולה.

אנשים תפסו מקום בדשא, הכינו שמיכות, הוציאו אוכל, והחלו לחפש פתרונות לגשם שלא הפסיק.

לא רק שלא הפסיק , אלא אף הלך והתגבר. פתאם ראינו אנשים עטופים בשכמיות ניילון, בצד היו דוכנים לממכר אוכל, שתיה, אלכוהול, ושאר קשקושי פסטיבלים, והיה גם דוכן שמכר את אותן שכמיות וכן גם שמיכות בשלל צורות, צבעים ועוביים. קנינו אותן לכולנו, התעטפנו והפסקנו לדאוג!!

מאותו רגע, רק התגבר הגשם, התגבר והלך, אבל אנחנו- כבר לא דאגנו, היינו עטופים וממילא, כבר היינו שם..

זהו, עכשו רק היה צריך לחכות לתחילת ההופעה, מסביב אנשים אכלו ושתו כאילו אין מחר,  הביאו אוכל ארוז, מסודר, אפשר היה להזמין מראש תיק פיקניק עם ארוחה של שלוש מנות ושתיה אלכוהולית כמה שרוצים, המחיר: 190 פאונד לאדם!! חושבים שאנשים לא הזמינו וקנו? קנו. היה שם דוכן לקבלת הסחורה. תראו בעצמכם.

אנשים שבאו עם כסאות וחשבו שניצחו בגדול, נתבקשו בלשון מנומסת על ידי פקחים מנומסים לקפלם ולשימם בצד.

 מידי רגע שמענו פצפוץ של פקק שמפניה שנחלץ, האנשים חוגגים!

ואז מתחילה ההופעה בזמרת חימום די חיוורת, כמובן שמהמקום שלנו אנחנו לא יכולים לראות כלום בגלל המטריות שלפנינו..

אנחנו יורדים במורד הגבעה ומתמקמים קרוב יותר, עוד הפסקה, וכבר אין סבלנות, אל תשכחו, הגשם בינתיים ממשיך לרדת ובגדול!!

ואז האחד והיחיד עולה לבמה, התופים רועמים, אבל אנחנו לא רואים כלום!!

ומהצד אנחנו מבחינים בקבוצה קטנה של אנשים שפשוט עוברת את החבלים לכיוון הבמה, גידי, אן מארי ואני הולכים מיד בעקבותיהם, עוברים את החבלים שנמתחו ומגיעים עד למרגלות הבמה. אם כבר..  פה אפשר לראות טוב ובגדול! נחילי אדם נהרו אחרנו ומיד כל השטח הפנוי נתמלא בקהל מעריצים.

תדעו לכם שמספר הצעירים שהיו שם לא היה פחות ממספר הזקנים, כמונו.

ואז הוא הרביץ הופעה משובחת ונהדרת. הקול שלו לא השתנה במשך השנים, דלילה נשארה אותו הדבר והדשא הירוק, ירוק  של הבית גם הוא נשמע מלהיב. ככה זה נראה גם בהופעה שלנו.
הבן אדם – בן 71 , נראה מצויין, זוכר את כל המילים...לבוש טוב, והקצב..הו..הקצב!! 
וזה מחזיר אותנו לפעם.
ושוב, כמו היום, הוא מאוד מודע לעצמו.

 


לא זז הרבה מאד, נראה משועשע מה"טראסק" שעושים הצעירים מולו, כולם שרים יחד איתו את השירים ומתנועעים ורוקדים, כיף גדול.

 יש לו תזמורת גדולה כמו שאתם יכולים לראות,

3 גיטרות חשמליות, 2 גיטרות אקוסטיות 3 כלי נשיפה: חצוצרה, טרומבון וסקסופון, פסנתר בצד אחד של הבמה וקלידים בצד השני ומערכת ענקית של תופים. שתי נערות רקע לקול ותנועה.. עם נעלי עקב ענקיות וחולצות מינימליסטיות,

בקיצור, שאו אמיתי, ולחתיארים כמונו, זו חויה שמחזירה אותנו בזינוק ענק 40 שנה אחורה!! אי י יי, איך היינו פעם...אוי הנעורים שחלפו להם לבלי שוב!.. איפה הם לילות הסלאו לצלילי השירים של טום ג'ונס וימי פרפורי הבטן של האהבות הטריות..היו זמנים, ואנחנו רוקדים עם כולם בהתלהבות מחודשת!

ואל תשכחו, הגשם רק הולך ומתעצם! וכולנו עומדים או יותר נכון רוקדים שם ולא נותנים לו לרדת מהבמה, we want more!"" צועקים כולם בגרונות ניחרים והזקן.. ממשיך לשיר, בנות מתחילות לזרוק לבמה תחתונים..והוא מצחקק וממשיך לשיר.

מאיפה יש לו כוח.
 והוא גם מלמד אותנו שיר חדש!

בקיצור,  י ו פ י !!

אבל כל דבר צריך להסתיים
ואז אנחנו מדשדשים בבוץ בחזרה, בעליה, לכיוון האוטובוסים, האנשים עם סלי הפיקניק הריקים, עם השמיכות הרטובות המגוללות, ואז מחפשים שירותים! ותדעו לכם, כבר כתבתי את זה בעבר, יש מה ללמוד מהבריטים בענייני כמויות בתי השימוש שהם מביאים לאירועים באיזורים פתוחים. גידי אומר שיש תקנים מדוייקים למספרי השירותים על כל מספר אנשים, נו אז מה, גם אצלנו בודאי יש תקנים...  כשהייתי בשבוע שעבר בכנס ב"תפן" "75 שנה לעליית הייקים" היו שם לפחות 5000 אנשים. וכמה שירותים היו?  3  כן בדיוק, כמות האנשים בתור שהשתרך שם היתה גדולה, לפחות כמו כמות  אנשים שישבו לפני הבמה, ( אני הלכתי לשירותי הגברים, שם יש תמיד פחות תור ועצמתי את העיניים כשעברתי ליד המשתנות. אף אחד לא פצה פה או צייץ!) ובלונדון, עשרות בתי שימוש הוצבו ולא היתה בעיה, מי שהיה צריך לשירותים, פשוט הלך ונכנס. .והיו בהופעה בסביבות 8000 אנשים, זקנים וטף!

 הגענו לאוטובוס. הוא התמלא והתחלנו לנסוע. כולם עם אדרנלין גבוה, גבוה.. אחד מתחיל לשיר את השירים ששמענו זה עתה, והאחרים  מצטרפים בקולות רועמים, כולנו שרים , שיר אחרי שיר, הם כולם יודעים את כל המילים (אנחנו קצת פחות, קצת חלודים..)

ממש הרגשה של טיול שנתי, כמו במשאית של פיליפ.... וזהו, מגיעים, יורדים, חוזרים לרכבת התחתית והביתה, עייפים אך מרוצים מאד!!

האמת, למחרת, סיפרו כל אחד מהחבורה שלא ישן טוב בלילה (חוץ מיוסי שדיווח שישן כמו תינוק) אולי אנחנו כבק קצת חלודים והאדרנלין הגבוה לא הפסיק לעבוד עוד שעות ארוכות והנוסטלגיה והגעגועים לעבר...והזכרונות הקשו על ההרדמות.

טוב, מתי ההופעה הבאה?

נחכה לאנגלברט הומפרדינג בסוף יולי, לפול סיימון שמופיע בהמשך הקיץ. גם אנדי ויליאמס מופיע באוקטובר, אבל זה כבר שמאלץ כבד מידי, או שלא?