תערוכה קטנה ומקסימה של ויליאם מוריס

התערוכה , עליה אני רוצה לספר, לא מביאה את כל מיגוון יצירתו של מוריס, לא את ציוריו, ולא את רהיטיו, אך גם מה שיש בתערוכה זו, הספיק כדי להכניס אותנו לאוירה.

http://www.twotempleplace.org/

 האכסנייה בה נמצאים המוצגים, מתאימה שכן הבית נבנה בערך באותו הזמן,בו פעל מוריס, שלהי המאה ה-19. הבית נבנה עבור  האדם העשיר ביותר שחי אז בארה"ב, ויליאם וולדורף אסטור, שמהפחד על איומים לחטוף את ילדיו, נטש את המולדת לטובת לונדון ובנה את הבית על הגדה של התמזה, ליד Victoria Embankment 

http://londonist.com/2011/10/two-temple-place-londons-newest-art-and-exhibition-space.php  

בקישור תוכלו לקרא ולראות עוד על המבנה. הבית נבנה בסגנון ניאו גוטי בשנת 1895 והב.רבה מהעיצוב במקורי שלו שנמר, למרות שנפגע קשה בהפצצות במלחמת העולם השניה..

זה כל כך קרוב אלינו הביתה, רק צריך לחצות את הנהר, ובכלל לא ידעתי שזה קיים, צריך כל הזמן לפשפש וחפש מודעות קטנות ובליפלטים,שמפוזרים פה ושם, על מנת לדעת למצא את כל המקומות החבויים, המקסימים האלה.

ויליאם מוריס נולד למשפחה אמידה ומעולם לא חווה בעיות כלכליות. ב- 1853 הוא החל ללמוד בקולג' באוקספורד, ושם פגש את האמן אדוורד ברן-ג'ונס. תחילה הם רצו להיות כמרים, אך לבסוף החליטו להעביר לזולתם את הרעיונות הרוחניים לא באמצעות הדת אלא באמצעות האמנות ותבונת הכפיים

בעקבות התערוכה הבינלאומית שהתקיימה בארמון הבדולח בלונדון ב-1851, אשר בה הוצגו מוצרים שיוצרו בעבודת מכונה, קמה תנועת אמנויות ואומנויות (Arts and Crafts) שחבריה האמינו שלעיצוב התעשייתי השפעה מזיקה על החברה. התנועה כללה מגוון של אמנים, סופרים ואומנים. ביניהם, היו שהביטו בערגה לעבר ימי הביניים, בעוד האחרים, היו סוציאליסטים ורפורמיסטים.

ג'ון ראסקין ווילאם מוריס התקיפו את הטעם הרע שבמוצרים המיוצרים במכונה. מטרתם הייתה להחיות את מלאכות היד. חלוצי תנועת הארטס אנד קראפטס עשו מאמץ גדול להחזיר פשטות וכנות לעיצוב. החומרים בהם השתמשו לבנייה, כללו חומרים אנגלים מסורתיים, כמו עץ אלון שעובד בעבודת יד, אבן גיר, ולבנים אדומות.

הרעיון שסביבה של בניינים, ריהוט וקרמיקה, המעוצבים היטב, תשפר את מרקם החברה, הובע על-ידי ויליאם מוריס, והיו שחזרו עליו, שוב ושוב, מאוחר יותר. כדי להשיג מטרה זו, עסקו האומנים בגאווה במלאכתם, ושללו את תוצרת המכונה. הם שאפו להבטיח ייצור בעבודת-יד בשיטות מסורתיות, למרות התחרות ההולכת וגוברת מצד המכונה. עבודת היד נתפסה בעיניהם כמקור לסיפוק אישי, לכבוד לעובדים, לאנושיות, לבריאות ולשלמות. אורח החיים מימי הביניים שימש להם כמודל לחיקוי בבטאם געגועים לתקופה הקדם-תעשייתית.

ןיליאם מוריס הקים ב-1861 את חברת מוריס ושות' (Morris and Company), שייצרה מוצרי טקסטיל, שטיחים, טפטים וריהוט.

הם המליצו לאדריכלים ולמעצבים, ללמוד את תהליכי העבודה בימי הביניים. אמונתם בעליונות המוסרית והאסתטית של הסגנון הגותי, שימשה מקור השראה לדור של אדריכלים-מעצבים, ועוררה התלהבות מסגנון התחייה הגותית, גם מחוץ לאנגליה.

בנוסף, החבורה מצאה השראה גם בסיפורים, וכתבים של ימי הביניים או שעסקו בנושאים שנלקחו מחיי גיבורים בימי הביניים.

בתערוכה, בה ביקרנו היו בעיקר עיצובי בדים שלו, גם חלק מהבדים עצמם וגם סקיצות על נייר וכמו כן ויטראג'ים שנהג לעשות עם נושאים של ימיה"נ, וגובלנים רקומים נהדרים סביב אותם הנושאים.

לא נתנו לצלם בתערוכה, לכן עשיתי זאת בסתר, כשגידי עוזר לי, לכן, לא תמיד הצילומים משובחים.

עימכן/ם הסליחה!

קודם כל האכסניה:

ממש על גדות הנהר.

כותרת שם התערוכה.

ישן וחדש נושקים זה לזה, כמו בכל כך הרבה מקרים בלונדון

הכניסה

ואז המוצגים עצמם:

ספר שאייר מוריס, בסגנון כתבי היד של ימי הביניים

האולם הראשון, הגדול בבית, בו מוצגים הגובלנים הגדולים

ויטראג' עם דמויותיהן של טריסטאן ואיזולדה. האגדה על טריסטן ואיזולדה היא טרגדיה ורומנסה רבת-השפעה, שסופרה שוב ושוב אינספור פעמים ובווריאציות שונות. הסיפור הטרגי על ניאוף ואהבה בין האביר הקורני טריסטן (טריסטראם) והנסיכה האירית איזולדה (איזולט, איזוט ועוד), קדם וקרוב לודאי שהשפיע על הרומנסה הארתוריאנית של לנסלוט וגוויניבר, והייתה לו השפעה משמעותית על האמנות והספרות המערבית מהופעתו לראשונה במאה ה-12 ואילך. בעוד שפרטי הסיפור משתנים ממחבר למשנהו, מבנה העלילה הכללי נותר דומה במידה רבה.

 טריסטן נוסע לאירלנד כדי להביא עימו בחזרה את איזוט הנאווה ככלה לדודו המלך מרק. בדרך חזרה, הם שותים בטעות שיקוי-אהבה הגורם לזוג להתאהב נואשות למשך שלוש שנים. על-אף שאיזוט נישאת למרק, השיקוי מאלץ אותה ואת טריסטן לחפש אחת אחר השני בשביל לתנות אהבים. אף על פי שהדמות האצילית הארתוריאנית הטיפוסית תבוש במעשה שכזה, שיקוי-האהבה השולט בהם משחרר את טריסטן ואיזוט מכל רסן. בכך, ברול מציגם כקורבנות. יועצי המלך מנסים שוב ושוב להעמיד את הזוג לדין באשמת ניאוף, אך פעם אחר פעם הזוג עושה שימוש בתכסיסים כדי לשמור על חזותם התמימה. לבסוף, השפעת שיקוי-האהבה מתפוגגת, ושני האוהבים חופשיים לבחור האם להמשיך במערכת היחסים שלהם, אם לאו. הסיום של ברול מעורפל מן הבחינה המוסרית,

המשכנו לכיוון המדרגות 

ובמבט אחר

זהו שוב, ספר בכתב יד , אך הפעם, אמיתי מימי הביניים, שממנו לקחו מוריס וחבריו דוגמא וקיבלו השראה.

דוגמא של טפט על הקיר, מיצירותיו.

ובמבט מקרוב.

מוטיב הפרחים הוא טיפוסי לעבודותיו. ההשראה באה משטיחים פרסיים, ומאמנות המזרח הרחוק, משטיחי קיר אירופיים מהתקופה הגוטית ומהאספנות הויקטוריאנית שהיתה כל כך אהובה אז. אנשים אספו פרחים וייבשו אותם והתהדרו באוספים שלהם.

הצבעים, לעיתים רכים, כמו במקרה כאן, אך לעיתים גם חזרים ואפילו מנוגדים.

לעיתים יותר נאמנים למציאות ולעיתים מסוגננים, אך תמיד אסטתיים ומעודנים לעילא ולעילא.

(לא סתם התמרדו נגדם המודרניסטים אחר כך ורצו לשבור את כל התבניות האלה).

הוילון הגדול שתלוי באולם המרכזי, גם הוא שלו, בצבעים מעודנים'
על הקיר ממוסגרות גם דוגמאות של הכנות לבדים/טפטים/אריגים, חלקם כבר מודפסים,

וחלקם רק סקיצות על נייר

או על נייר משובץ, הכנה לדפוס

ועוד ויטראג''

כיסוי  לכרית, שמונחת על ספה בצד,מוטיב מסוגנן בשני צבעים

ושוב ויטראג' עם נוף צפוני שמשמש כחלון היום, 

עולים לקומה השניה:

דמות מגולפת מעץ, ישנן 3 כאלה, במעלה המדרגות, שלושת המוסקטרים. גרם המדרגות- מקורי מהבניין המקורי, עשוי מהגוני.

וזוהי התקרה, גם עם ויטראג'. משכנע, לא?

גובלן גדול שזה עתה חזר משיחזור על ידי בית הספר המלכותי לריקמה, תלוי גם הוא.

הנושא הוא השושנה. זהו נושא אהוב ומוכר בימי הביניים. השושן הוא מטפורה לאהבה, לשפתיים, לרגשות מעודנים..

ופרט מקרוב, כדי שתוכלו לראות את הריקמה

וזהו, תמיד במוזיאונים הקטנים יש חנויות חמודות המוכרות דברים חביבים, וגם הפעם לא התאכזבנו,

ועוד משהו לחג המולד

ואז יש גם בית קפה קטן עם מעדנים טובים ותה אנגלי חזק וטוב

אתם רואים את הדוגמא הפרחונית של הוילון?


כשיצאנו, החל להחשיך, השמים לבשו ורוד

והעצים הערומים אמרו שירה

חג חנוכה שמח!