Foundling Museum

                                  ביקור במוזיאון לילדים עזובים

ונפתח כמו בסיפורים.. פעם, לפני שנים רבות היו הרבה ילדים נטושים ועזובים בלונדון. הוריהם, או ליתר דיוק, אימותיהם, על פי רוב היו אלה אמהות בלבד, לא יכלו או לא רצו להחזיק בהם ולטפל בהם והם ננטשו ברחובות.

 או בסלים קטנים בפתחי כנסיות, במקומות מיוחדים שנועדו בדיוק למטרה זו.

ילדים עזובים אלה שוטטו ברחובות הגדולים ללא כל מגן או חסות, רעבו ללחם והיו ללא כל קורת גג.

יום אחד בשנת 1741, נכמר ליבו של האדון Coram על ילדים אומללים אלה אותם ראה מתגוללים בבוץ ובלכלוך והוא החליט לעזור להם. קם ועשה מעשה: בנה בית והכניס לתוכו את אותם ילדים שמצא. מאז שפר מזלם וגורלם לא הרע עימם עוד. הם גדלו להיות אזרחים מועילים ויצרניים בחברה שקודם הקיאה אותם מתוכה.
לראייה, הפכו את ביתו היפה, ואת המעון הנפלא למוזיאון, למען ידעו כולם על טוב ליבו ואומץ רוחו ועל המעשה הטוב אותו עשה.
במוזיאון, ניתן לראות מקצת מסמכים מהתקופה הקשה ההיא, מסמכי לידה של הילדים,

בגדים אותם קיבלו במעון,

ובגדים אותם לבשו ללימודים.

צילומים וציורים מאמצע המאה התשע עשרה ועד תחילת המאה העשרים מראים את חדר האוכל שלהם,

את הטיפול בילדים החולים בהם טיפל הרופא הטוב שהוזעק למקום 

ועוד מסמכים הקשורים לילדים האומללים האלה או ציורים המתארים עד כמה טוב להם  מעתה, בחייהם החדשים

ילדים אלה שגדלו במעון, נשלחו בגיל ההתבגרות לעבוד למחייתם. הבנות נשלחו בגיל 15 לשמש כשוליות למשרתות בבתים (Domestic Service)  למשך 5 שנים, והבנים, נשלחו בגיל 14 לשמש כשוליות למכונאים לתקופה של 7 שנים. היו ילדים שנשלחו לשמש כשוליות גם לחייטים, סנדלרים, נגרים, תופרי מצעים, אופים, פחחים, מסגרים ובעצם לכל משלח יד או מקצוע שהיה ידוע באותה התקופה. הם נשלחו למספר שונה של שנים, לפי טיב המקצוע, וכשסיימו, פנו לדרכם שלהם.
סך הכל ניצלו כ- 27,000 ילדים עד שנת 1952 אז שונה חוק הסעד והרווחה.


לאחרונה, הגיעו לחלק מאותם ילדים שגדלו במעון מאז שנות השלושים, ראיינו אותם והקליטו אותם

וניתן לשמוע ולראות את המרואיינים בחדר מיוחד.
האמת שזה הזכיר לי צילומים ותיאורים מ"עליית הנוער" אצלנו, רק שהנסיבות אצלנו היו קשות הרבה יותר, ומישהו שם באמת מתייחס לזה, והם מצטטים אותו על הקיר/

כשיצאנו, ראינו את הילדים שחיים היום במעון חדש שבנו צמוד למוזיאון, משחקים כדורגל. המקום ממשיך לתפקד כמעון לילדים בסיכון. 


קצת על פועלו ההסטורי של האדון Coram, ועוד קישור, הפעם למוזיאון עצמו.

מה שיש עוד להוסיף הוא שהאדון Coram  היה חובב נלהב של אמנות ומוזיקה.
לכן שוכן בקומה העליונה של המוזיאון מיני מוזיאון למלחין הדגול הנדל וניתן לשבת שם ולהאזין ליצירות שלו , יש רק ללחוץ על כפתור הנמצא על ידיות של כורסא עליה בוחר המאזין לשבת, והיצירה הרצויה עם הצלילים היפים שופעת מתוך הרמקולים הנמצאים בתוך הכורסא וממוקמים משני צידי אזניו של המאזין .

יש עוד הרבה מה לראות וללמוד משיטוט ברחובות הארוכים והמעניינים של לונדון.