אליזבט בארט בראונינג, 150 שנים למותה, היום 29 ביוני.

האם רוברט בראונינג, המשורר הדגול, בעלה, רצח אותה?

             How do I love thee? Let me count the ways"

     I love thee to the depth and breadth and height

     My soul can reach, when feeling out of sight

     For the ends of Being and ideal Grace.

     I love thee to the level of everyday's

     Most quiet need, by sun and candlelight.

     I love thee freely, as men strive for Right;

     I love thee purely, as they turn from Praise.

     I love thee with the passion put to use

     In my old griefs, and with my childhood's faith.

     I love thee with a love I seemed to lose

     With my lost saints,—I love thee with the breath,

     Smiles, tears, of all my life!—and, if God choose,

     I shall but love thee better after death."

(שירים מן הפורטוגלית, מספר 43)

אליזבט בארט בראוניניג (Barrett Browning) היתה המשוררת האנגליה המפורסמת ביותר במאה התשע עשרה (1806 - 1861). משפחת בארט, שבחלקם היו קריאולים, חיו במשך מאות שנים בג'מייקה, שם היו בבעלותם מטעי סוכר שהסתמכו על עבודת עבדים. אביה של אליזבת בחר לגדל את משפחתו באנגליה בעוד הונו גדל בג'מייקה. 

היא היתה טיפוס מעניין ביותר. נולדה ליד לונדון למשפחה עשירה, היא זכתה להיות משכילה יחסית כי הוריה הסכימו שתצטרף לאחיה בזמן לימודיו כשהמורה הפרטי היה מגיע הביתה ללמד אותו.

בגיל צעיר חלתה בדרכי הנשימה, לא ברור מה היתה המחלה בדיוק, אך העובדות היו שאליזבט היתה חלשה כל כך עד כי לא יכלה לצאת מביתה. היא קבעה לה חדר אחד בבית כדי לחיות בו, וספה אחת כדי לנוח עליה במשך רוב שעות היממה. היא כמעט ולא הלכה ורגליה נחלשו מאד מחוסר שימוש בשרירים. היא נחשבה בעיני כולם כנכה.

היא החלה לכתוב שירים בגיל צעיר, 16, ופרסמה אותם בעילום שם בתחילה. היא החלה לקחת מורפיום לשיכוך כאבים ואחר כך גם אופיום ובסופו של דבר התמכרה לסם. מחלה זו גרמה לה להיות שברירית וחלשה. אליזבט תוארה על ידי חבריה בשלב זה, כ"דמות קלה, עדינה, עם מקלחת של תלתלים שחורים נופלים על צד של פנים אקספרסיביות ביותר; עיניה הגדולות, גלויות, בעלות  ריסים כהים, עבים וחיוך כמו קרן אור".

היא  תרגמה גם ספרות מופת מיוונית עתיקה וגם שירים שלה והפעם, באופן גלוי תחת שמה האמיתי. משום שמחלתה החמירה, היא עברה לחוף הים , אחיה האהוב, אדוארד, הצטרף אליה לפי בקשתה ולמרות סירובו של אביהם. זמן מה לאחר בואם לשם, הפליג אדוארד בסירה ביום סוער וטבע בים. אליזבט לא סלחה לעצמה. היא חזרה ללונדון והאשימה את עצמה במות אחיה. היא הסתגרה בבית, ברחוב וימפול, ולא יצאה ממנו.

כבן לויה קיבלה כלב ספנייל קטן, לו קראה "פלאש". פלאש זכה לתהילת עולם כשוירג'יניה וולף כתבה את "יומן חייו". (הוא "מספר" את סיפור חיו כמלווה הנאמן של אליזבט וכך בעצם את סיפורם של אליזבט ורוברט).

בשנת 1844 פירסמה אליזבט ספר שירים נוסף שבעקבותיו קיבלה מכתב מרוברט בראונינג שהיה משורר ידוע באותו הזמן.

הוא כתב לה עד כמה אהב את יצירתה וביקש להיפגש איתה. פגישה זו הובילה לאהבה גדולה ומקסימה. אליזבט היתה אז בת 38.

אליזבט חזרה לחיים, פשוטו כמשמעו, היא התאוששה,החלימה במידת מה, והזוג התחתן בהחבא (האב לא הסכים לקבל כי ביתו החלימה..). והם עברו לאיטליה,  התגוררו בתחילה ברומא ועברו משם לפירנצה.

אליזבט לא גילתה לרוברט אף פעם את גילה האמיתי.

היא היתה כנראה מבוגרת ממנו בשש שנים, היא לא היתה צעירה כשנפגשו, אך האהבה והאושר עושים את שלהם ואליזבט אפילו נכנסה להריון וילדה בן בריא, רוברט ג'וניור שנקרא פן.

הם המשיכו להתגורר עד סוף ימיה בפירנצה.

בגיל 55 היא נפטרה אחרי שהלכה ונחלשה.

רוברט היה המום מצער, הוא פרסם את שיריה שלא הספיקה לפרסם, המשיך לכתוב בעצמו, לא נישא שוב וחי עוד 28 שנים בלעדיה בבדידות נפשית.

אז מה הסיפור על הרצח?

בזמן האחרון התהלכו שמועות מצד חוקרי ספרות כי רוברט,

 בעלה האהוב הרעיל אותה בכך שהגדיל את המינון של התרופה אותה קיבלה בקביעות ובכך גרם למותה,  ("LAUDANUM" משרת אופיום). החוקרים טענו כי רוברט הרג אותה משתי סיבות: תיסכול וקנאה, תיסכול כי הוא לא הצליח לפרסם די ספרים כמוה, וקנאה כי היא הפכה להיות מפורסמת יותר ממנו. הם אומרים שקבר אותה בקבר פשוט וכי זייף את גילה ברשומות העיריה.

כמו כן ידוע שלא חלתה באופן פתאומי לפני מותה.

העיתונאי, מייקל מרדית' שמפרסם היום את הסיפור בעיתונו "Evening Standard" קובע שלא היו דברים מעולם. להיפך, אמנם רוברט היה האחראי על נטילת התרופה שלה, והיה בקשר רצוף עם הרופא האנגלי שלה, אך עשה זאת משום דאגה לבריאותה. מרוב אהבתו הוא דאג שלא תקח יותר מיד מה"תרופה" שלה היתה מכורה שנים רבות.

הוא מבטל מכל וכל את העלילה ומהלל את שני המשוררים הגדולים שסיפור אהבתם היה יחיד ומיוחד במינו.

השיר שמובא למעלה הוא שירה המפורסם ביותר ולקוח מספר הסונטות שלה "שירים מהפורטוגלית". (סונטה: שיר אהבה בן 14 שורות, בעברית: שיר זה"ב= בגימטריה 14, כמו הסונטה המפורסמת של לאה גולדברג, "אהבתה של תרזה דימון", זוכרים?)

הם היו זוג מופלא שפרסמו, כל אחד מהם, כמה מהשירים היפים ביותר של אנגליה במאה ה-19 אליזבט היתה גם לוחמת נמרצת נגד העבדות ( אל תשכחו שלמשפחתה היו בצעירותה מטעי סוכר שהקטיף שלה הוא האכזרי ביותר מכל מלאכות הקטיף)

היא ידעה מקרוב נגד מה היא נלחמת, כמו כן היתה מראשוני הפמיניסטיות.

מי שמעוניין לקרא את השירים שלה יכול ללחוץ פה, ישנם גם שירים מפורטוגזית.