מנהרת הגרפיטי הכי מפורסמת בלונדון

היום אקח אתכן/ם לסיור במנהרה הכי מפורסמת בלונדון בזכות ציורי הגרפיטי שבה.

זוהי מנהרה שמותר  ל"קשקש" בה על הקירות באישור! 

זה החל מציורי קיר בהחבא, עד שהעיריה החליטה שהיא מקצה שטח גדול לציורים כאלה. אנשים באים ומציירים, למחרת, בא מישהו אחר ועובר על הציורים הקודמים וכך, כל פעם שעוברים במקום, רואים משהו חדש! וזה מרתק.

על מנת להרחיב קצת את היריעה, אספר לכם היום גם קצת על ההסטוריה של ציורי הקיר שלא תחשבו, חלילה, שהעניין החל אתמול.

לא ולא, כבר האדם הקדמון צייר על קירות המערה. הוא השאיר את טביעות אצבעותיו שנכנסו להסטוריה!

הוא צייר את הדברים שעניינו אותו, חיות וצייד.

וגם איך הוא נלחם בהם וצד אותם, הכל כדי ללמד את הדור הצעיר וכדי להתגבר על הפחד שלו מפניהם.

הזמן עבר ובמצרים העתיקה, השאירו החרטומים את חותמם על קירות הפירמידה, גם בפנים, נסתר מעין כל.

הם השאירו את הציורים שתארו את החיים במצרים עבור המלך המת, כדי שלא ישאר לבדו בעולם הבא. כדי שתהיה לו חברה.
גם בכרתים בזמן ההוא, בערך 1300 לפני הספירה ציירו צייריו של המלך מינוס אירועי ספורט, אותם אהבו במיוחד.  גם הם עשו זאת על הקירות.

המתעמל רוקד על גב השור, בעוד שני בחורים בצד מעודדים אותו. (טוב, בכל זאת עברו מספר שנים מאז, לכן הציור לא נשמר כל כך טוב...)
ברומא העתיקה, אהבו העשירים לקשט את הוילות שלהם בציורי קיר, והנה לכם דוגמא שנשארה מפומפיי 70 לפנה"ס:

הם היו חזקים בתיאורים ריאליסטיים.
ואז אנחנו נכנסים לעידן של ימי הביניים ומי שצייר את רוב ציורי הקיר היו נזירים והנושאים הפכו להיות דתיים בלבד. פה אתם רואים פשוט רשימה ויזואלית של קדושים..בכנסיה ביזנטית:

אלף שנה חולפות להן ועידן התחיה הגיע, הרנסנס עדיין נושא דתי אך בלבוש חדש:

מיכלאנג'לו נעתר לאפיפיור ובילה 8 שנים בשכיבה על הגב בציירו את הקפלה  (הכנסיה הקטנה) בתוך הותיקן לכבודו של סיקסטוס, אותו אפיפיור . הטכניקה בה עבד נקראית פרסקו.
אחריו הגיע טייפולו, אנחנו כבר במאה ה -17, בבארוק, עדיין צייר איטלקי, אך הפעם יליד ונציה, והוא מעטר את קירות ארמונו ותקרותיו של נסיך וירצבורג בגרמניה.

הוא משתמש בטכניקה אותה פיתחו בתקופתו, טכניקה שמנסה להתעלם ממגבלות הראיה שלנו, ויוצר צייור עם אשליה אופטית בתקרה השטוחה כאילו אנחנו רואים גבוה, גבוה,  פרספקטיבה חדה עד לאין סוף...
התקופה שבאה אחר זה, הרוקוקו, אהבה מאד עיטורים וקישוטים כמו שאתם יכולים להיווכח בציור שלפניכם:

אחרי תקופה של בערך 150 שנה ירד כוחו של ציור הקיר, אך הוא חזר בגדול במאה העשרים כשהאידיאולוגיה חדרה לחיינו. דייגו ריברה המקסיקני, צייר בניו יורק, דווקא המעוז הקפיטליזם, במרכז רוקפלר את ציור הקיר הנודע שלו, בזכות העניים, הפועלים ולוחמי הצדק החברתי. הוא זכה לתהילת עולם.

ואצלנו בחיפה, עשה זאת אברהם אופק, בכניסה לאוניברסיטת חיפה, בבניין אשכול.
שם העבודה המונומנטלית: "חלום ושברו" אודות הציונות..

זהו, מסע קצר בזמן..
ועכשו לגרפיטי בלונדון. היום זוהי תורה בפני עצמה, יש ציורים  ויש ציורי כתב מורכבים ומסובכים ביותר .

הנה כמה דוגמאות:

ומישהו צריך הרי לעשות את זה, הפעם לא באישון לילה אלא לאור המנורות שבמנהרה החשוכה, הרי לכן/ם כמה חבר'ה שתפסנו במהלך העבודה:

זוהי בסך הכל מנהרה שמחברת מתחת לגשר של תחנת הרכבות התחתית והעילית של ווטרלו.היא נמצאת בגדה הדרומית של הנהר,  ונקראית Leak Street,  ומחברת בין York Road ו-  Lower March street.

בגלל שהמקום כה התפרסם, יש שם צילומי אופנה רבים ועוד צילומי אוירה, אני בקושי הצלחתי להשיג צילום מהיר ולא כל כך מדוייק

ועוד מספר ציורים שקיימים לרגע:

זהו, ואם אתם חושבים שבחיפה שלנו לא קורה כלום, אז  או דעו לכן/ם שגם לנו יש חבורת ציירי גרפיטי מוכשרים. הם נקראים "Broken Fingaz" ויצירותיהם מפארות את קירות חיפה..

אז כמו תמיד , בסוף הכל חוזר לחיפה..... :)