המהומות בלונדון

שלום לכל קוראי!
אני מבינה שאתם מודאגים!
תודה על ההתעניינות בשלומנו. זה באמת נוגע ללב לראות שכל כך הרבה חברים יקרים התקשרו לשאול איך אנחנו בפרוץ המהומות! תודה לכם!
אנחנו, באופן אישי, בסדר גמור, אך מצב האומה- על הפנים!!
הכל מתחיל לעלות על פני השטח!


אינני יודעת היכן בדיוק להתחיל.

קודם כל, כולם היו מופתעים מאד!! אף אחד לא ציפה, גם לאביב הערבי לא ציפו וגם לאוהלים אצלנו לא ציפו ופתאuם, זה קרה!
אני לא אומרת שזה אותו הדבר,  אבל אני כן אומרת שיש קשר.
הקשר הוא המיאוס והתיסכול של רבבות בני אדם במקומות שונים מהשלטון שתחתיו הם נמצאים.
כמובן שאין מה להשוות בין דיקטטורות לבין דמוקרטיות, אבל האדם הקטן שקם כל בוקר, רוצה חיים הוגנים ונסבלים ולא תמיד זה מתאפשר.
אז מה קרה בלונדון?
המשטרה הרגה בחור צעיר שמצאה אותו מחזיק בנשק. תגובת המשטרה היתה אלימה, קשוחה ומהירה - הם ירו בו והרגו אותו.
חבריו כעסו והתלוננו על יחס נוקשה, בלתי מתפשר נגדם, חוסר הבנה כלפיהם ויחס מתנשא וחסר כבוד אליהם.
הם פתחו ב"לעשות בלגן" שיצא מהר מאד משליטה.
צעירים רבים, ובעצם, ילדי גיל חטיבת הביניים, החלו להשתולל ברחובות, בעזרת הודעות בטלפונים הניידים שלהם הם קבעו נקודות מיפגש ושם הם פשוט השתוללו ללא כל עכבות, הבעירו מבנים, פרצו לחנויות, גנבו מכל הבא ליד והרגישו לרגע על הגובה.

האזרחים השלוים והמשטרה עדיין לא הצליחו לעכל אז את חומרת הבעיה. ראש הממשלה, דיוויד קמרון, נפש באיטליה, המשטרה לא היתה ערוכה ולכן הבלגן המשיך, ועבר בקלות מדהימה לערים אחרות. רק אחרי 3 ימים הואיל ראש הממשלה לחזור, כינס את כולם והודיע על אפס סובלנות כלפי המהומות שהפכו לאלימות יותר ויותר.

החברה הצעירים, מונעים על ידי חמדנות טהורה ורגשות תיסכול פרצו ובזזו עשרות חנויות, ולא רק של רשתות גדולות, אלא גם חנויות מכולת ברחוב שלהם, של אנשים קשי יום כפי שהם עצמם.

אנחנו באופן אישי לא הרגשנו בכלום, כי מדובר בשכונות עוני ואנו גרים במרכז העיר, במקום הכי טוב באמצע, ליד בנייני הפרלnנט, פה אף אחד לא יעיז לעשות משהו, לפגוע בסמל השלטון? לא ולא! גם לא יתנו!
אבל, ראינו המוני שוטרים , חלק הוציאו מהפנסיה, חלק מהנפטלין ועוד המון מערים אחרות. בכל קרן רחוב היו לפחות 5 שוטרים בעמדות המתנה, ניידות מפטרלות ללא הרף וניתן לשמוע את הסירנות מייללות כל הזמן מתחת לחלון שלנו, גם ביום וגם בלילה, אבל באופן אישי, כאמור, לא הרגשנו, בינתיים, בכלום.
את החנויות ברחובות הקטנים יותר סוגרים מוקדם יותר, אנמארי רצתה לקנות לחם כשסיימה אמש את עבודתה, וכל החנויות היו סגורות ומוגפות! בתריסים!!
באוקספורד סטריט התנהלו החיים כסדרם, כשהייתי שם עם גידי וקנינו לו מכנסי ג'ינס חדשים במרקס אנד ספנסר.. שיהיה לילד מה ללבוש..


ועכשו כמה מילות הסבר לאיזורי ההשתוללות: אלה שכונות מצוקה שמסובבות את מרכז לונדון, הרוב נמצא בצפון מזרח, במזרח וחלק בדרום, כמו קרויידן (Croyden), שבה נשרפה עד היסוד חנות רהיטים בעלת מסורת של 150 שנה שעוברת מאב לבנו. אלה שכונות של מהגרים מכל הצבעים והדתות, ועניים לבנים . טוטנהם  (Tottenham) שבה התחיל הכל, נמצאת בצפון מזרח, ממש ליד אתר האולימפיאדה העתידית, והפחד הגדול הוא שזה יכול לפגוע בכל העסק..
חלק גדול מתגורר בדירות שמשולמות על ידי הרווחה המקומית, לחלק גדול מהם אין מקורות הכנסה מפרנסה כלשהי, חלק גדול הן משפחות חד הוריות לא מתפקדות. באחת מהשכונות האלה, הקני (Hackney), יש היום תחיה מחודשת, לאיזור נכנסים צעירים, נפתחים מקומות בילוי אופנתיים, נפתחות חנויות אופנה מעודכנות וזה מזכיר קצת את פלורנטין?


אתם לא יודעים כמה לבנים "קוקנים" עניים יש בלונדון, דורות על גבי דורות של עוני ומצוקה.


שיעור הסטוריה קצרצר:
עוד במאה השמונה עשרה כשלונדון גדלה, כבר היו כיסי מצוקה, וכשלונדון הפכה לבירת האימפריה, העוני התפתח שבעתיים.

 כדאי לכם לקרא את סיפרה מאיר העיניים של בילי מלמן "לונדון, מקום, אנשים ואימפריה", בהוצאת האוניבסיטה המשודרת. ספר המרחיב את הדעת.
אני רוצה להביא כאן ציטטה קטנה מהספר : "בלונדון היו כמובן עניים ועוני לפני המאה ה-19. עוני בשכנות לשפע לא היה וגם אינו מאפיין של חברות מתועשות או מודרניות דווקא. עניים, שוליות שנטשו את אדוניהם ושוטטו בחוצות העיר או שברחו ממנה, משוטטים ופושטי יד, הן "קבצנים חסונים", הן זקנים, ילדים ובעלי מומים שלא היו כשירים לעבודה- היו חלק בלתי נפרד מנוף העיר לפחות מאז סוף ימי הביניים... קבצנים ומשוטטים נתפסו בתקופה האליזבטנית כגורם לאי יציבות חברתית שיש לטפל בו לא רק באמצעות סיוע של הכנסיה, מגינתם המסורתית של העניים והאומללים, אלא גם באמצעות המדינה. "חוק העניים" הראשון משנת 1601!! כפה תשלום מס עניים על בעלי רכוש, והחקיקה בנוגע לעוני במאות שלאחר מכן הגבילה את תנועתם של מי שנזקקו לסיוע... החוק החדש של 1834 קבע קריטריונים רציונליים ותועלתניים לטיפול בעוני והגביל טיפול זה לבתי עבודה שבהם חיו הנזקקים בפיקוח ובתנאים משפילים במתכוון." (עמודים 130-131)

(בפיתחו של שער של בית עבודה שכזה)
תמיד היו עניים, קודם הם נתפסו כחלק מהסדר האלוהי, ממערכת הקשרים והמחוייבויות החברתיים בחברה היררכית או כפגעי טבע, מעתה, החלו לראות בהם פגם מוסרי ותרבותי! עוני ועניים הפכו לבעיה!

הם סבלו מאבטלה כשענפי הייצור המסורתיים נפגעו מהתיעוש והמיכון, הם סבלו מירידה בשכר, צפיפות האוכלוסיה היתה בלתי נסבלת כתוצאה מגידול בלתי מרוסן ומהרס שכונות שלמות בעקבות חפירת מנהרות הרכבת התחתית, הם סבלו מתנאי היגיינה איומים, בית שימוש אחד לרחוב שלם!!! ( תזכרו בקטע מתוך הסרט "האפר של אנג'לה"). יש כל כך הרבה ספרים שנכתבו על כך, תחשבו על צ'ארלס דיקנס ותיזכרו בסיפורים שהזינו את ילדותנו!!

יחד עם זה חיו בלונדון בנוחות מקסימה אנשים ממעמדות גבוהים שהיה להם כל כך מתאים להתעלם מהמצוקות של העניים.
הם הכירו אותם רק מהמחזות, מהתאטרון ומהקבצנות ברחוב.
לנשים מהוגנות.. אסור היה להסתובב לבדן ברחוב, שלא תחשבנה לפרוצות,ותאסרנה, כך שלא יכלו לדעת מה קורה באמת בעיר. והצדקנות כלפי החלשים שלא עוזרים לעצמם עלתה ופרחה פלאים.
בתקופה הויקטוריאנית אסור היה לנשים ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה, פחדו שהדם יעלה להן לראש במקום לרדת לרחם והן לא תוכלנה ללדת ילדים (שזו היתה המטרה העיקרת לקיומן בעולם). היו נשים שלמדו בבית ואם לא היו להן אמצעי קיום הן יכלו להיות מטפלות ומורות של ילדים עשירים.(governess).( אתן/ם גם מכירות/ים מהספרים).
 לאישה ללא השכלה לא היו הרבה אפשרויות כשמאסה בחיי העוני בכפר או כשהעוני הבריח אותה מביתה מלא האחים הרעבים בעיר: או להיות כובענית, תופרת בגרוש או משרתת או זונה. משרתת הפכה פעמים רבות לזונה מאונס כשבעל הבית או בנו פשוט עשו בה כרצונן ולא היה לה היכן להתלונן, היא גורשה, בדרך כלל בהריון, לרחוב ושם נדונה לחיי זנות, קבצנות ועוני נוראיים.

(מגורים משותפים של נשים עניות במלון לנשים).
לגברים לא היה יותר טוב, או שהתגייסו לצבא ושם התנהגו אליהם באכזריות רבה, או שחטפו אותם, ממש כך,בכוח, לעבוד על אניות, והיו כל כך הרבה אניות והיו זקוקים שם להמון ידיים עובדות, והיחס אליהם לפחות בשנים הראשונות היה אכזרי מאד.

ואנחנו מדברים כעת רק על העיר הגדולה, ולא על המכרות הנפוצים באנגליה בהם תנאי העבודה היו כמעט כשל עבדות ותנאי הבטיחות היו איומים. כשאדם נהרג במכרה, הבעלים לא דאג לאשתו ולילדיו שנשארו ללא מפרנס, הוא בדרך כלל זרק אותם מהדירה שהיתה שייכת לו, ושבה התגוררו תחת חסותו ושילמו לו שכר דירה. 
זה היה פעם! רק לפני 150 שנה..
אז הגיע הסוציאליזם שדרש קצת יותר עבור העובדים, גם שכר וגם תנאים הוגנים וגם ביטוח וגם פנסיה, אבל זה סיפור בפרק אחר.
בין שתי מלחמות העולם הגיע לעולם המושג של "מדינת רווחה". אז הובן שעל המדינה להיות אחראית לתושביה ולספק להם תנאי חיים מינימליים, הוגנים.

גם זה עבר והגענו למה שקוראים היום בארצנו "עידן הקפיטליזם החזירי" או ה"ניאו ליברליזם"
למי שרוצה לקרוא עוד ואולי להתרשם, אני מזהירה שזה מוטה.../


ועוד משהו..

אינני נכנסת לזה, פה יש כמובן כבר עניינים של השקפות עולם וכו, אבל העובדות מדברות בעד עצמן, העובדה היא שרוב האזרחים לא מרגישים נוח, לא מרגישים שאכפת לרשויות מהן, מרגישים שמנצלים אותם ושאת הטוב- לוקח מישהו אחר. נחזור ללונדון..

ההבדלים בין העוני והעושר- עצומים בלונדון.
אנחנו אומרים שיש פער בתל אביב. אבל צריך להסתובב באיזורי היוקרה של לונדון, שלפעמים מפריד רק רחוב אחד בינם לבין שכונת עוני כדי להיווכח איך אפשר להוציא לעניים את העיניים עם העושר המסנוור! ההתפארות, הראוותנות, הנהנתנות של העשירים פה לא יודעת גבולות! ואין צורך לפרט, כולכן/ם מבינות/ים על מה אני מדברת.
לעניים אין שום אופק פה! שכר הלימוד קפץ בצורה מטורפת!
האלימות בבתי הספר גואה!
רמת הלימודים בבתי הספר הציבוריים, המקיפים הולכת ויורדת! היום כותבת בעיתון מורה למתמטיקה שאם היו מעמידים בשורה אחת בלונדון את כל אלה שנכשלו בבחינות הבגרות במתמטיקה השנה, השורה היתה מתארכת עד ללידס.
רמת השירותים שניתנת לאזרח, הולכת וקטנה עקב הקיצוצים של ממשלת השמרנים החדשה.
העניים מרגישים מקופחים! ואין להם דרך לצאת מהמעגל!
המון מהגרים הגיעו מהקולוניות לשעבר ומחפשים גם הם עבודה, על פי רוב לא מקצועית, אלפי מהגרים ממזרח אירופה מגיעים לחפש חיים טובים יותר ולוקחים למקומיים את העבודה שלהם. אתם יודעים כמה פולנים יש באנגליה?
ואז מגיע התיסכול הנוראי ורוצים "לדפוק את השלטון" ולא משנה שבדרך הם רומסים את השכנים הטובים שלהם מהבית ליד.

אלה ילדים צעירים שאין מי שידבר איתם ויסביר להם,ויתן להם אפשרות לסוג אחר של חיים.
אתמול התראיינה שרת הפנים וביקשה בצדקנות מההורים ל"לדבר עם הילדים שלהם ולהגיד להם להישאר בערב בבית ושאם אמא רואה שיש לבן שלה נעלי ספורט חדשות או גאדג'ט חדש, שתשאל אותו מהיכן זה הגיע"...נו, באמת....כאילו שלהורים האלה יש איזושהי השפעה על הילדים שלהם. שם הרחוב מדבר ולחברים יש את ההשפעה החזקה מכל.

זה כמובן לא מצדיק את ההשתוללות המטורפת, את אובדן השליטה ואת הביזה האיומה! אבל מראה במשהו את עומק המצוקה.
כמובן שהחבר'ה מנצלים הזדמנויות ויש גם כנופיות אלימות איומות, אך הרוב בדרך כלל שקט ופה שכנעו אותו לרכב על הגל ולהרויח משהו בקלות,
איך אמרה הילדה בת ה15 בראיון היום בטלויזיה ? " איזה כיף! 10:30 בבוקר ואפשר לשתות אלכוהול והכל בחינם.."
וכמו תמיד, הקהילה מתגייסת לעזור, להראות שיש גם אנשים טובים  והם שעוזרים לנקות.

בוריס ג'ונסון ראש העיר, לונדון, תבע לבטל את הקיצוצים שהוטלו על המשטרה.
דיוויד קמרון לא לוקח צ'אנס. הוא אמר :"אפס סובלנות לאלימות, גם אם אלה ילדים צעירים, אם הנוער יודע לגרום לפשע , הוא גם יידע לשאת בתוצאות עבור הפשע הזה".
לא קל!


ומה קורה בארץ?